אגדות רבות נקשרו ב”בושם האפרסמון המקראי”: החל מסיפור מכירת יוסף לשיירה שירדה מצריימה ועד מלכת שבא ששהביאה מתנה לשלמה המלך – את “הבושם המיוחד”. כל הפרשנים מזהים את התיאור בספר מלכים כשמן האפרסמון היות וידוע שמחצי האי ערב ועד מצרים נהגו לגדל אותו, ולא רק בארץ ישראל.

 שמן האפרסמון שהופק בעולם העתיק, שימש בעיקר את עשירי העולם, וכאחד מסממני הקטורת בבית המקדש. בעוד אצולת העולם ראתה בו בושם המסוגל גם להיטיב עם הגוף, בבית המקדש שימש השמן כקטורת פלאית המסוגלת לעצור מגיפות, כפי שמתואר בספר במדבר (י”ז, יא). על פי מקור זה הכח של השמן המופק משיח האפרסמון, בא לידי ביטוי עם ערבוב של סממנים טבעיים נוספים שהופכים אותו לפלא, ממש. זה מסביר את הסיבה לכך שהפקת השמן משיח האפרסמון בזמן ממלכת ישראל ויהודה הייתה שמורה למשפחה אחת שהיתה אמונה על הכנת הקטורת בבית המקדש. משפחה שפעלה בעין גדי והטביעה ברצפת פסיפס מרהיבה בבית הכנסת העתיק בעין גדי אזהרה חמורה (שנשמרה עד היום) למי שיגלה את סוד הכנת שמן האפרסמון המשמש בבית המקדש. שיטת מידור זו שנועדה להגן על התרכובת הקדושה מפי אנשים שיעשו בה שימוש לא ראוי, הייתה יעילה כל כך עד שהביאה להיעלמות ידע זה, כאשר החריבו הרומאים את המעוז האחרון של יהודה בים המלח בעין גדי ובמצדה.

מעניין לגלות שהכנת השמן נמשכה בעולם העתיק בחצי האי ערב ובמצרים, ויש אפילו עדויות למקומות באירופה שהמשיכו להפיק אותו עד שלהי המאה ה 19 אבל הפקת השמן היתה כל כך יקרה ששרתה אך ורק את אצולת העולם. עם מהפכת ההשכלה והרפואה המודרנית שהחלה לכבוש את האמון של בני האדם, הלכו ונשכחו מסורות עתיקות וביניהן גם הפקת שמן האפרסמון.

כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן, לאנושות יש זיכרון קצר מאד ושמן האפרסמון שנשכח לגמרי חזר להצית את דמיונם של אלו שהתפתחה אצלם התובנה שתכשירים רבים של העידן החדש אכן יעילים במתן מענה מיידי לתסמינים, אבל במקרים רבים התסמינים חוזרים, וזוהי הסיבה העיקרית לכך שחוקרים בעת האחרונה מתמקדים במאמץ לפתח תכשירי בריאות העוסקים במניעה, ושמירה על הגוף מפני נגעים באופן שוטף כדרך חיים. היום החלה תנועת התפכחות גדולה מאד שתוהה כיצד זנחנו כל כך מהר חכמות עתיקות שהיו יעילות במשך אלפי שנים, מה שגורם למושג “ניסיון מוכח” להחזיר אותנו לחכמת העולם העתיק, לעשבי מרפא ולהבנה שניתן להפיק מהם מגוון תכשירים לפתרון בעיות רגשיות ופיזיות.

אחד מגדולי הרופאים בכל הזמנים, הרמב”ם, שהיה ידוע בחינוך לרפואה מונעת, החזיק בדיעה שגוף האדם מסוגל לרפא כל מחלה בעצמו, ואם כבר לסייע לו זה יכול להיות באמצעות עשבי מרפא, שגם הם חלק ממארג החיים של האדם, שהוא פועל יוצא של התפתחות הטבע בעצמו והוא בלתי נפרד מהשלם שנקרא “הבריאה”.

מחקרים חדשים שנערכו בישראל הביאו לפריצת דרך מדעית המאפשרת זיהוי הצמח כ- commiphora והפקת החומר ממנו בטכנולוגיה מתקדמת המאפשרת שימור סגולותיו לשימוש. החוקרים הצליחו לשלב איתו גם את הלבונה הקדושה ובאופן הזה רקחו את שמן הדביר, שאושר על ידי משרד הבריאות לשימוש חיצוני בשלב זה. בעקבות התגובות המצויינות של נסיינים שהשתמשו בשמן להקלה על מגוון תסמינים כמו נגעים בעור, פסוריאזיס ודומים, בעיות נשימה, ובעיות מורכבות נוספות, ממשיכים החוקרים במחקרים נוספים.

בחינת הדברים כפי שהם מוצגים במקורות העבריים בהתייחס לקטורת הפלאית בבית המקדש מראים, ללא כל ספק, שהסוד היה טמון בערבוב הנכון של המרכיבים, הן מבחינת יחסי הכמויות והן מבחינת העיבוד המוקפד, וזה חוזר על עצמו בכל כך הרבה מקורות. השמן היה מורכב ממספר מרכיבים והשילוב ביניהם היה הסוד הגדול שהצליח להביא לתוצאות כל כך מרשימות בעולם העתיק וכך גם היום. שמן הדביר המכיל גם שמן המופק משיח האפרסמון המקראי וגם שמן המופק מלבונה קדושה, מוביל לתרכובת שאי אפשר להגדיר אותה אחרת חוץ מ”פלא בריאותי מן המקורות”, השבחים הרבים שזורמים לאתר החברה, שאחראית על ההפקה והייצור של שמן הדביר, לא משאירים מקום לספק – שמן דביר במקרים רבים מביא לתוצאות מופלאות ולעיתים אפילו מציל ממקרים קשים כשאפסו התקוות. התגובות הללו הביאו לרוח גבית עצומה לחוקרים ולמפתחים שהחלו במחקרים מקיפים לייצור מגוון מוצרים מבוססי שמן האפרסמון והלבונה לפתרון מנעד רחב של בעיות בריאותיות ולשמירה על הגוף והנפש לאורך זמן.