ההסטוריה של שמן האפרסמון המקראי

אפרסמון, על פי מקורות יהודיים קדומים, הוא שמו של צמח ייחודי לארץ ישראל, שגדל בבקעת ים המלח ובאזור הגלעד בעבר הירדן. האפרסמון המקראי הוא שיח עצי בעל מראה פראי, שגובהו כמטר אחד והוא בעל עלים מנוצים ונושא פירות קטנים שצבעם אדום-כתום.
האפרסמון מוזכר מעל 100 פעמים בתנ”ך ובמקורות נוספים וגידולו מתחיל כבר במאה השביעית לפני הספירה, כצמח שהופק ממנו בושם ייחודי יקר ערך כמו גם שמן ומשחה לשימושים שונים ברפואה העממית העתיקה.

מוצאו של האפרסמון בחצי האי ערב והוא תורבת ככל שידוע למרגלות הרי הגלעד בבקעה, ממזרח לנהר הירדן ולים המלח.
בהמשך התפשט גידולו גם לאזור עמק הירדן הדרומי ובעיקר לאזור יריחו, עין גדי ומצדה. איסוף הנטף (שרף / חלב) נעשה במהירות ובד בבד עם תהליך חריצת הענפים והגזע. הנוזל הלבן מופרש מן החריצים בכמות מועטה מאוד, ולרוב אינו מתקשה בחלוף הזמן אלא הופך לשכבה דביקה על הגזע.

החקלאיים העבריים בתקופה בית שני פיתחו טכניקות ייחודיות של איסוף והגדלת התפוקה של הנטף וסביר להניח כי עיקר סודו היה בטכניקות הפקתו ורקיחת מוצרים שונים מחלקיו השונים של הצמח.
חכמינו טענו כי האפרסמון הוא הצמח צֳּרִי הנזכר במִקרא, ורַבּן שמעון בן גמליאל הִסביר: “הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף”. החוקרים משערים כי זהו צמח שנקרא בימינו קוֹמִיפוֹרָה גלעדית, הגדֵל בדלילוּת במרחב המזרח התיכון, בעיקר בערב הסעודית.

כנראה מדובר בשיח Commiphora gileadensis, מסוג הצמחים הנקרא קומיפורה (Commiphora). האפרסמון ידוע גם בשמות נוספים: בלסם, בלסאן, בשאם (מלשון ‘בושם’) ו”אפרסמון מקראי”.
ההיסטוריון פליניוס, בן המאה הראשונה לספירה, מספר על שני סוגים של בושם האפרסמון: בושם משחתי, שהופק על-ידי חריצת הגזע, ובושם ארומטי, שהופק על-ידי בישול תמצית הצמח עם שמן זית.
יוסף בן-מתתיהו (יוספוס פלביוס), בן המאה הראשונה לספירה, סיפר כי האפרסמון הגיע ליהודה כמתנה של מלכת שבא לשלמה המלך. האפרסמון היה ידוע כבושם בעל ערך רב באותה תקופה, וערכו היה שווה-ערך לזהב. למעשה, הבושם היה המוצר היוקרתי ביותר של ממלכת יהודה בתקופת בית שני. הוא נמכר בכל השווקים של האימפריה הרומית, ושימש גם לצורכי מרפא, חיטוי והבערת קטורת.

בקיץ של שנת 1970 ארכיאולוגים שעסקו בחפירות באזור עין גדי עמדו נדהמים למראה תגלית מרעישה: בבית כנסת עתיק ששימש את הקהילה היהודית בעין גדי במשך קרוב ל־300 שנה, מהמאה השלישית עד המאה השישית לספירה, התגלתה כתובת ברצפת הפסיפס, שכמוה לא נמצאה בשום מקום בעולם.
בשונה מכתובות הנפוצות בבתי כנסת, המשבחות את התורמים או מציגות את הסיפורים החיוביים אודות המקום, הארץ והאל, הכתובת בבית הכנסת העתיק שנמצא בעין גדי היתה שונה לחלוטין, כיוון שהיא הכילה קללה נוראה ואיומה!
בתרגום חופשי מארמית נאמר בכתובת שנמצאה בבית הכנסת העתיק בעין גדי:
“כל מי שיגרום לסכסוך בין איש לחברו או יאמר לשון הרע על חברו לגויים או יגנוב את חפצי חברו או מי שיגלה את סוד הקריה לגויים – זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה נסתרות, הוא ייתן פניו באיש ההוא ובזרעו, ויעקור אותו מתחת השמים”
האַרכֵאוֹלוגים תהו מה הטריד כל כך את אנשי הקהילה הקדומה בעין גדי ומדוע שמישהו יסכסך בין אנשים או יספר לשון הרע לגויים?
מהם “חפצי חברו” שאסור לגנוב והחשוב ביותר: מהו “סוד הקריה” שחל איסור מוחלט לגלותו לגויים?
הקללה גם נראית מוגזמת: לא יפה לסכסך, לדבר לשון הרע או לגנוב, אבל האומנם באמת רואי למפיץ סוד הקריה עונש מוות על עבירה זו?
ובכלל, מה הביא את אנשי הקהילה ההיא לכתוב מסר זה על רצפת בית הכנסת?
החוקרים סברו שהמפתח לפתרון התעלוּמה הוא פיענוח “סוד הקריה”. שנים רבות עמלו החוקרים על המשימה, אך מי שלבסוף פיצח את הסוד היה פרופסור שאול ליברמן, מגדולי חוקרי התלמוד והספרות החכמים. פרופ’ ליברמן מצא כי “סוד הקריה” היה תהליך הפקת הבושם היקר ביותר בעולם, אז בימים ההם, מצמח האפרסמון המקראי.
חשוב לציין שאין מדובר בפרי אפרסמון בעל הפרי הכתום שמוכר לנו כיום ומוצאו בכלל בסין הרחוקה, אלא בצמח ים־תיכוני עתיק שהיה ייחודי לארץ ישראל ומכאן שכל תהליך גידולו והפקת מוצרים ממנו היה סוד שמור של אנשי הקהילה היהודית שחייה באזור זה.
כך התברר, כי הקהילה היהודית בעין גדי הייתה מומחית בין־לאומית לגידול האפרסמון ובהפקת מוצרים ממנו במשך אלף שנים, לפחות.
בושם האפרסמון היה כה מבוקש ושמו נישא למרחקים, עד ששימש אחד ממרכיבי הקטורת בבית המקדש.

בשמן האפרסמון המקראי נהגו להשתמש למגוון שימושים בריאותיים כמו גם למשיכת כלי המקדש ואף את מלכי ישראל. גורלהּ של הקהילה בעין גדי, שהתגוררה בלב מדבר מרוחק, היה תלוי בסוד הכלכלי הזה, ולכן ברור מדוע חקקה את האזהרה שלא לגלות את הסוד על רצפת בית הכנסת שלה.
אז מהו מקורו של צמח האפרסמון שהיה כה נחשק ושסוד הפקת השמן ממנו היה סוד שמור שרק מעטים ידעו אותו?

במקורות מוזכר צמח ריחני מאוד שנקרא פשוט “בושם”.
בשיר השירים נכתב: “דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים” (פרק ו, פסוק ב), והפרשנים הסבירו שהכוונה היא לצמח שנקרא בָּלְסַם או בָּלְסַן, שם הדומה למילה העברית “בושם”. לימים התגלגל השם לשפות שונות, ובהן הוא קיבל צורות מעניינות כמו בַּלְסָמוֹן או פַרְסָמוֹן, ומשם קצרה הדרך ל”אפרסמון” שנזכר לראשונה אצל היוונים ואחר כך במקורות שלנו.

חלקים שונים של עץ האפרסמון שימשו למטרות שונות וחומרי הגלם הופקו באמצעים מגוונים. ענפים יבשים של העץ נכתשו ושימשו להכנת קטורת וידוע לנו מהרמב”ם על הכנת מעין שיקוי שנועד לחיזוק הגוף, בדרך כלל לאחר הטבילה בבית המרחץ, שהכיל יין ישן, מים טהורים ושמן אפרסמון.
ההיסטוֹריוֹן יוסף בן מתתיהו, שחי לפני כאלפיים שנה, תיאר בספרו “תולדות מלחמת היהודים ברומאים” את אזור ים המלח, ושם כתב: “ושם נמצא עץ האפרסמון היקר בכל פרי הארץ ההיא. ובצדק יאמר האומר כי הארץ הזאת היא גן אלוהים”. תיאור זה מקובל במקורות רבים מפני שריח הבושם שהופק מהאפרסמון היה כנראה באמת נפלא ויוצא דופן.
כשרצו חכמינו לתאר את גן העדן, הם כתבו: “וכשנכנסין נשמות של ישראל בגן עדן טובלין אותן ב־288 נהרי בלסמון ואפרסמון ומכניסים אותן לגן עדן”.

אך למרות שרבים מהאזכורים עוסקים בניחוח המפורסם שלו, האפרסמון לא שימש רק כבושם או קטרת, אלא גם לרפוּאה ולקוסמטיקה.
ההיסטוֹריון דיוֹדרוֹס מסיציליה, שחי לפני כ־1,900 שנה, תיאר את אזור ים המלח: “ישנו באזורים אלה, בעמק מסוים, עץ הקרוי בלסמון ממנו הם מקבלים הכנסה ממשית. השימוש בו הוא למטרות רפואיות, והוא מוערך מאוד על ידי הרופאים”.
היסטוריון אחר בן התקופה ששמו סְטְרַבּוֹן, כתב על האפרסמון כי הוא “מרשים בכושרו לרפא כאב ראש וחולשת ראייה”.
בשל סגוּלוֹתיו אלה פסקו חכמי העבר כי כל המשתמש בשמן האפרסמון יברך עליו תחילה.
ואכן, במסכת ברכות בתלמוד הבבלי מסופר כי רבי יהודה הציע את הברכה: “בורא שמן ארצנו”.

תיאור מצוין של עץ האפרסמון מובא בספרי בּוֹטָניקה שחיבר תֵאוֹפְרַסְטוּס, פילוֹסוֹף ובוטנאי יווני, מתלמידיו של אָריסְטוֹ.
תֵאוֹפְרַסְטוּס כתב שכדי להפיק את שמן האפרסמון היו חותכים את הגזע באלכסון, כורכים סיבי דקל מתחת לחתך, ומצמידים קוֹנכייה לחריץ התחתון לאיסוף השרף: “האסיף נעשה במשך הקיץ, אך הכמות הנוטפת אינה גדולה. אדם יחיד יכול לאסוף רק מלוא הקונכייה ביום”. כשמְבינים כמה מאמץ הושקע באיסוף כל טיפה, אפשר להבין את הקללה של קהילת עין גדי על מי שיעֵז לגנוב את “חפצי חברו” – אולי זוהי אזהרה מפני גנֵבת הקונכיות שעל העצים, העומדות ללא שמירה בלילה.
חלפו הזמנים ועם התפתחות דרכי המסחר החדשות מהמזרח והתקדמות הטכנולוגיה, ירד הביקוש לשמן האפרסמון עד שהענף כולו נכחד מן העולם ואיתו גם הצמח, שעל פי כל המקורות היה ייחודי לארץ ישראל.
לאורך השנים, נעשו ניסיונות להשיב את השימוש בצמח האפרסמון לחיי היום יום, אך ללא הצלחה רבה. זאת, כיוון שלאורך כל ההיסטוריה, מוכר האפרסמון כצמח בעל תכונות נפלאות וייחודיות שהיה מושא תשוקתם של אנשים בכל העולם מאז ימי קדם ועד היום, לצורכי בישום ושימוש כתכשיר לשימושים גופניים שונים.

החיבור והתשוקה להשבת האפרסמון המקראי לחיי היום יום התעוררה אצל דותן בונן, מקים המיזם באחד מביקוריו במדבר, סמוך למקום גידולו של האפרסמון בימי קדם.
דותן, שעד אותה עת לא הכיר את עולם הצמחים וסגולותיהם, נפעם לשמוע על האפרסמון המקראי ובאופן כמעט מידי, ניצתה בו החיבה לצמח הנדיר והרצון להשיבו לגידול במקום מוצאו הלך והתעצם.
בתהליך מורכב, הובאו ארצה שתילים של Commiphora gileadensis, שמחקרים מצאו שהוא הקרוב ביותר להיות האפרסמון המקראי.

דותן החל לרקוח שמן מחלקי הצמח השונים ואת התוצרים חילק בתחילה לכל מי שחפץ לנסות את השימוש בשמן שהופק מהאפרסמון.
בקבוקי השמן מצאו את דרכם עד מהרה לכל חלקי הארץ ואף לאנשים במדינות שונות בעולם.
הנסיינים שקיבלו את הזמן התבקשו להשתמש בו לכל מטרה חיצונית שבה יחפצו ולדווח על השפעת השמן על התסמינים מהם סבלנו.
לא חלף זמן רב והמשובים החלו ממלאים את הטלפון ותיבת המייל בלי הפסקה.

נסיינים שהשתמשו בשמן האפרסמון של DVIR, דיווחו על שיפור ניכר בפגעי עור כגון פסוריאזיס וסבוריאה, דלקות פרקים, דלקות חניכיים, תסמינים נשימתיים ותסמיני פוסט קורונה וכן במגוון רחב של מחלות אוטואימוניות ואף התקבלו משובים חיובים מחולי סרטן שטענו לשיפור במצבם לאחר שימוש בשמן האפרסמון של DVIR.

לימים, הוקמה חברת “אדמות תנכיות בע”מ” אשר חרטה על דגלה להפיק ולשווק מוצרי תועלת מצמחים מקראיים. החברה דוגלת בגידול הצמחים על פי שיטות הגידול שהיו נהוגות לפני אלפים בשנים והפקת תוצרים מהם בשיטות ייצור חדשניות, המתקדמות בעולם, בשיתוף פעולה צמוד עם מדענים, בוטנאים ויועצים מהשורה הראשונה בארץ ובעולם, למען הפקת מוצרי באיכות פרימיום, השומרים על הסטנדרט הבלתי מתפשר שהחל עוד בימי המלכה קליאופטרה.