זהו אחד הסיפורים המדהימים ביותר שקרו בישראל בשנים האחרונות.
כולנו שמענו על דרך הבשמים ויודעים שארץ ישראל שימשה בעת העתיקה נתיב עיקרי לשיירות שנשאו איתן את הבשמים, השמנים וחומרי הגלם היקרים והמיוחדים במסען מאפריקה ומאסיה עד לאירופה.
מה שלא כולנו יודעים זה שאחד השמנים היקרים והנדירים ביותר בעת ההיא, היה השמן ששימש את הכהן הגדול כחלק ממרכיבי הקטורת שנהגו להדליק באופן יומיומי בקודש הקודשים – הדביר.
השמן הייחודי הזה, שהופק מהשיח הקדום המופיע במקורות כ”אפרסמון המקראי”, (אין קשר לעץ האפרסמון עם הפרי הכתום שאנחנו מכירים) נחשב לשמן היוקרתי מכולם ומלבד השימוש שנעשה בו לעבודת הקודש, הוא שימש גם לטיפולים רפואיים, כך גם לפי הרמב”ם שמזכיר אותו כשמן מרפא יוצא דופן בסגולותיו הטובות: “שֶׁמֶן שֶׁלַּאֲפַּרְסְמוֹן וְכַּיּוֹצֶא בּוֹ, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא שֶׁמֶן עָרֵב” (הרמב”ם, משנה תורה, ספר אהבה, הִלְכּוֹת בְּרָכוֹת פֵרֶק ט’)
האפרסמון המקראי מוזכר בתנ”ך למעלה מ-150 פעמים בנוסף לאזכורים ממקורות רבים נוספים ברחבי העולם. השמן שהופק ממנו היה שווה ערך לזהב ונחשב למוצר היוקרתי ביותר של ממלכת יהודה בתקופת בית שני. הוא נמכר בכל השווקים של האימפריה הרומית, ושימש הן להכנת הבושם היוקרתי שהיווה סימן היכר לאצולת העולם העתיק והן לצורכי מרפא, חיטוי והבערת קטורת.
שמן האפרסמון, המעורב בשמני מרפא נוספים כמו מור ולבונה, שימש כאמור הן לקודש והן למרפא במשך למעלה מ-1500 שנים ברציפות, עד שנעלמו עקבותיו עם חורבן ממלכת יהודה.
העובדה ששמן האפרסמון המקראי נעלם יחד עם ארון הקודש, מצביעה אולי על חשיבותו העצומה של השמן. חז”ל רומזים כי סוד הכנת שמן האפרסמון, ומכאן גם קטורת בית המקדש, הועלמו במכוון מתוך חשש לפגיעה בקדושתם וכדי שסוד הכנתם לא ייפול לידי הרומאים. ואכן מאז ועד היום נעלם השמן מן העולם וסוד הכנתו נגנז.
וכאן סיפור שמן הפלא הנעלם מקבל תפנית מרתקת.
החיפוש אחר שמן האפרסמון המקראי מתנהל כבר מאות שנים ללא הצלחה יתרה. לאחרונה חלה פריצת דרך מדעית שהובילה לזיהוי של שיח האפרסמון המקראי עם השיח “מור הגלעד” (Commiphora Giladensis).
זו אכן הייתה תגלית פורצת דרך אך עדיין אף אחד מהחוקרים לא הצליח לפצח את הנוסחה האבודה של השמן המקראי המקורי.
ואז זה קרה.
שלושה חברי ילדות כבני 50, מקיבוץ הזורע וקיבוץ יגור, המחוברים לאדמה ולחקלאות, החליטו שעל מנת לפצח את סוד הנוסחה המקורית הם חייבים לחשוב מחוץ לקופסה.
בעוד כל החוקרים התמקדו ביישומי השרף של הצמח, הם הבינו שהסוד הוא בשילוב השרף עם חלקים אחרים של הצמח. הם לקחו את הפירות הקטנים של “מור הגלעד” והחלו בסדרת ניסויים המשלבים את מיצוי הפרי יחד עם השרף.
לאחר מספר רב של ניסיונות ושיתוף פעולה אקדמי, הגיעו שלושת החברים לתרכובת הנכונה שכוללת את הפרי והשרף של “מור הגלעד” (Commiphora Giladensis) יחד עם “הלבונה הקדושה” (Boswellia Sacra) והצליחו להפיק שמן העונה בדיוק על ההגדרות של שמן האפרסמון המקראי.
המתכון הסודי הקדום שוחזר בהצלחה והם נתנו לשמן את השם “דביר”.
השמועה על שמן “דביר” עברה בתחילה מפה לאוזן ורבים יצרו קשר כדי לנסות אותו על מגוון בעיות רפואיות שהיו להם או לקרובי משפחתם.
התגובות היו מדהימות!
התברר כי מרכיבי השמן, המכילים מגוון רחב של תרכובות צמחיות, כולל טאנינים, פלבנואידים וקרוטנואידים, אכן משפיעים לטובה על הבריאות ומקלים על מגוון רחב של תסמינים ובעיות.
יעילותו של שמן האפרסמון “דביר” הייתה כל כך גבוהה ששלושת החברים החליטו שהגיעה השעה להנגיש אותו לציבור הרחב.
הם הקימו חברה בשם “אדמות תנכיות בע”מ”, נטעו מטעים רחבי ידיים באזור ים המלח (עין גדי) ובאזור הגלעד (קיבוץ שדה אליהו) אזורי הגידול המקוריים של האפרסמון המקראי, הם מגדלים ומפיקים את השמן באישור משרד הבריאות, תוך שמירה על הנוסחה הסודית.
ההצלחה לא איחרה לבוא!
הביקוש לשמן “דביר” הולך וגדל מיום ליום והמשתמשים בו מדווחים על הקלה משמעותית ומהירה במגוון בעיות כמו פסוריאזיס וסבוריאה, פטריות בציפורניים, דלקות פרקים, דלקות חניכיים, מערכת הנשימה, חיזוק המערכת החיסונית ועוד.
אכן פלא בריאותי מן המקורות.
למען הסר ספק יובהר ע”י שמן דביר או כל מוצר המשווק באמצעות החברה אינו בגדר ״תרופה״ החוסה תחת פיקוח של משרד הבריאות אלא כתכשיר אשר קיבל את הכרתו של משרד הבריאות כתכשיר המהווה תמרוק לגוף.
כל האמור באתר / במצגת אין בו משום לחולל כל הטעיה כאילו זה המוצר המוכר כתרופה המוכרת ובפיקוח משרד הבריאות וכל התוכן נשען על עדויות שנאספו מאנשים שעשו שימוש מועיל במוצר.
