דביר – שמן האפרסמון המקראי

שמן דביר – הפתרון הטבעי לפטרת הציפורניים

meshi@webtalent.co.il — Tue, 09 Jul 2024 07:29:42 +0000

האם אתה סובל מפטרת הציפורניים? יש לנו פתרון טבעי עבורך!

פטרת הציפורניים היא זיהום פטרייתי שנפוץ בעיקר בציפורני הרגליים, אך עשוי להופיע גם בציפורני הידיים. הזיהום גורם לשינוי צבע הציפורניים לצהוב או לבן, לעתים עם עיבוי והתרסקות. התופעה אינה רק בעיה אסתטית, אלא גם בעיה רפואית שעלולה לגרום לכאבים ואי נוחות. טיפול מתאים יכול לשפר את מצב הציפורניים באופן משמעותי ולמנוע התפשטות נוספת של הפטרת.

פטרת הציפורניים היא בעיה רפואית נפוצה ולא נעימה שגורמת לשינוי צבע, עובי ושבירות הציפורניים. התמודדות עם פטרת הציפורניים יכולה להיות מתסכלת, אך עכשיו יש לך פתרון טבעי – שמן דביר.

מהו שמן דביר?

שמן דביר הוא שמן טבעי המופק מצמחים ייחודיים הידועים בסגולותיהם הרפואיות. השמן פותח לטיפול בבעיות עור. לקוחותינו מעידים על תוצאות בלתי רגילות בטיפול בפטרת הציפורניים. כמו כן, השמן מסייע בחידוש הציפורניים בצורה טבעית ובטוחה.

יתרונות השימוש בשמן דביר

– טבעי וללא כימיקלים: שמן דביר מיוצר מרכיבים טבעיים בלבד, ללא חומרים כימיים מזיקים.
– יעילות: ביקורות משתמשים מצביעים על שיפור ניכר במצב הציפורניים לאחר השימוש בשמן.
– קל לשימוש: פשוט למרוח את השמן על הציפורניים הנגועות ולתת לו לפעול.
– מתאים לכל הגילאים: מתאים לשימוש עבור ילדים, מתבגרים ואנשים מבוגרים.
– ריח נעים: השמן ניחן בריח טבעי ונעים, ללא ריחות חריפים ולא נעימים.

כיצד להשתמש בשמן דביר להקלה בפטרת הציפורניים?

1. ניקוי הציפורניים: לפני השימוש בשמן, יש לנקות ולייבש את הציפורניים היטב.
2. מריחה יומית: מרחו את השמן בעדינות על הציפורניים הנגועות והקפידו לחזור על הפעולה פעמיים ביום – בוקר וערב.
3. סבלנות והתמדה: יש להמשיך את הטיפול במשך מספר שבועות עד להופעת תוצאות משמעותיות.

מה אומרים המשתמשים שלנו?

“מוצר מדהים! לאחר שניסיתי כל כך הרבה טיפולים ללא הצלחה, שמן דביר הוא היחיד שהצליח באמת לשפר את מצב הציפורניים שלי.” – רותי מ.

“הייתי סקפטי בהתחלה, אבל כבר אחרי שבועיים ראיתי שיפור ברור. הציפורניים שלי חוזרות לעצמן בזכות שמן דביר.” – יובל ש.

הזמן עכשיו – ⁠⁠טיפול שהביא תוצאות ללקוחותינו לפטרת הציפורניים

אל תחכה יותר – הזמן היום את שמן דביר ותתחיל ליהנות מציפורניים בריאות ויפות שוב.

מוצרי שמן דביר

שמן אתרי אפרסמון, שֶׁמֶן עָרֵב מבית שמן דביר

השמן האתרי המיוחד להבדלה, המבוסס על הניחוח האותנטי והיקר ביותר המוזכר במקורות: שמן האפרסמון המקראי, שֶׁמֶן עָרֵב. הברכה הכלולה בשמן שלנו היא ברכת ״בורא שֶׁמֶן עָרֵב״ – הברכה הייחודית על שמן האפרסמון, אותו שמן נחשב נדיר ומשקף את עומק המסורת וההיסטוריה של העם היהודי.

₪490

שמן DVIR + משחה

שמן דביר ומשחת דביר במחיר מיוחד למזמינים יחד את שני המוצרים. שמן DVIR ומשחת DVIR מופקים מצמחי האפרסמון המיקראי והלבונה הקדושה הגדלים באיזור ים המלח. למשחה נוספו רכיבים נוספים: שמן קצח, עשב לימון ושעוות דבורים. שמן DVIR ומשחת DVIR מופקים בתהליך ייחודי מחלקי הצמחים השונים ומכילים רכיבים טבעיים בלבד. המוצרים מומלצים לשימושים קוסמטיים וכן לטיפול בנגעי עור. השמן והמשחה מתאימים לשימוש חיצוני יום יומי, על כל חלקי הגוף ובכל גיל.

₪266

משחת DVIR לטיפול ישיר בעור

משחת דביר מכילה את שמן האפרסמון המקראי (מור) וצמח הלבונה הקדושה על בסיס שמן זית, בתוספת שמן קצח, עשב לימון ושעוות דבורים. המשחה מיועדת לשימוש יום-יומי, במריחה על כל חלקי הגוף, בשימוש חיצוני בלבד. המשחה עשירה באומגה 9 וויטמין E אשר חיוניים להתחדשות העור ושמירה על גמישותו ורכותו. תכולה: 30 מ”ל.

₪87

יש לך שאלה או התלבטות? אנחנו כאן

הפוסט שמן דביר – הפתרון הטבעי לפטרת הציפורניים הופיע לראשונה ב-דביר - שמן האפרסמון המקראי.

הבשורה הטבעית לסובלים מפטריית הציפורניים

meshi@webtalent.co.il — Thu, 04 Jul 2024 08:05:32 +0000

פטריית הציפורניים היא בעיה נפוצה ומטרידה שמופיעה לרוב באצבעות הרגליים והידיים. המצב יכול לגרום לשינויים בצבע הציפורן, לעיבוי ולהתפצלות, ולגרום לאי נוחות ואף כאב. למרבה המזל, שמן דביר מציע פתרון טבעי ויעיל לטיפול בבעיה זו.

ממה נובעת פטרת הציפורניים?

פטרת הציפורניים נגרמת על ידי זיהום פטרייתי, כאשר מספר גורמים יכולים להוביל להופעתה:

תנאים לחים וחמים: פטריות משגשגות בסביבות לחות וחום. אנשים הנועלים נעליים סגורות ולחות במשך שעות רבות ביום נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח פטרת ציפורניים.
היגיינה לקויה: אי שמירה על ניקיון הרגליים והידיים, אי חיתוך נכון של הציפורניים או שימוש בכלי טיפוח לא סטריליים עלולים להעלות את הסיכון לזיהום פטרייתי.
מגע עם זיהומים פטרייתיים: מגע עם מקורות זיהום פטרייתיים, כמו שימוש במקלחות ציבוריות, בריכות שחייה או מכוני כושר בהם נפוצה הפטרת, עלול להוביל להידבקות.
פציעות ציפורניים: פציעות קטנות בציפורניים או סביבן יכולות ליצור פתח לזיהום פטרייתי.
מערכת חיסונית מוחלשת: אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת, כמו חולי סוכרת, חולי HIV או אנשים הנוטלים תרופות מדכאות מערכת חיסון, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח פטרת ציפורניים.
גיל: פטרת הציפורניים נפוצה יותר בקרב אנשים מבוגרים, ככל הנראה בגלל זרימת דם פחותה לציפורניים, והנטייה לציפורניים עבות יותר עם הגיל.

האם שמן דביר יכול להקל על הבעיה?

שמן דביר הוא שמן אתרי המופק מצמחי מרפא שונים הידועים בתכונותיהם האנטי-פטרייתיות והאנטי-בקטריאליות. הוא מורכב מתערובת של שמנים טבעיים שנבחרו בקפידה כדי ליצור מוצר יעיל ובטוח לשימוש.

כיצד שמן דביר פועל?

1.⁠ ⁠תכונות אנטי-פטרייתיות: שמן דביר מכיל רכיבים פעילים שנלחמים בפטריות ובמיקרואורגניזמים הגורמים לזיהומים בציפורניים. השימוש הקבוע בשמן יכול לעזור בהריסת מבנה הפטרייה ומניעת התפשטותה.

2.⁠ ⁠ריפוי וחידוש הציפורן: השמן מעודד את תהליך הריפוי הטבעי של הגוף ומסייע לציפורן לחזור למצב בריא. השמן חודר לעומק הציפורן והעור שמסביבה, ומספק לחות ורכיבים חיוניים המקדמים צמיחה בריאה של הציפורן.

3.⁠ ⁠הפחתת דלקת וגירוי: השמן מפחית את הדלקת והגירוי הנגרמים על ידי הפטרייה, מה שמסייע להפחתת כאב ואי נוחות.

כיצד להשתמש בשמן דביר לטיפול בפטריית הציפורניים?

1.⁠ ⁠ניקוי הציפורן: לפני השימוש בשמן, חשוב לנקות ולייבש את הציפורן היטב.

2.⁠ ⁠מריחה: יש לטפטף כמה טיפות של שמן דביר על הציפורן הנגועה ולעסות בעדינות עד לספיגה מלאה.

3.⁠ ⁠*חזרה יומיומית: מומלץ לחזור על הפעולה פעמיים ביום, בוקר וערב, למשך מספר שבועות עד להיעלמות הפטרייה ושיפור במצב הציפורן. ורכישה, ניתן לבקר באתר שמן דביר.

יתרונות השימוש בשמן דביר

•⁠ ⁠טבעי ובטוח: שמן דביר מורכב מרכיבים טבעיים בלבד, ללא כימיקלים מזיקים.

•⁠ ⁠יעילות מוכחת: השמן הוכח כמסייע בטיפול בפטריית הציפורניים בזכות תכונותיו האנטי-פטרייתיות.

•⁠ ⁠נוחות השימוש: ניתן להשתמש בשמן בנוחות בבית, ללא צורך בטיפולים פולשניים או יקרים.

לקוח מספר על שמן דביר

מוצרי שמן דביר

שמן אתרי אפרסמון, שֶׁמֶן עָרֵב מבית שמן דביר

₪490

שמן DVIR + משחה

₪266

משחת DVIR לטיפול ישיר בעור

₪87

יש לך שאלה או התלבטות? אנחנו כאן

סיכום

שמן דביר מציע פתרון טבעי ויעיל לפטריית הציפורניים, עם יתרונות ברורים של יעילות, בטיחות ונוחות השימוש. אם אתם מחפשים דרך להתמודד עם פטריית הציפורניים ולהחזיר את הציפורניים למראה בריא ונקי, שמן דביר הוא הבחירה המושלמת עבורכם.

לפרטים נוספים והזמנות, כנסו לאתר שלנו או צרו קשר עוד היום.

הפוסט הבשורה הטבעית לסובלים מפטריית הציפורניים הופיע לראשונה ב-דביר - שמן האפרסמון המקראי.

השפעת שמן דביר על סבוריאה

meshi@webtalent.co.il — Mon, 01 Jul 2024 06:41:46 +0000

סבוריאה היא מצב עור נפוץ המתבטא בקשקשת, גרד ודלקת של העור, במיוחד באזורים עם ריכוז גבוה של בלוטות חלב כמו הקרקפת, הפנים והחזה. שמן דביר, המופק מאפרסמון מקראי, התגלה כבעל השפעה חיובית משמעותית על סבוריאה בזכות הרכיבים הטבעיים שלו וההשפעה האנטי-דלקתית המוכחת.

מרכיבי שמן דביר

שמן דביר מופק מצמחי מור ולבונה, עשיר ברכיבים טבעיים כמו טאנינים, פלבנואידים וקרוטנואידים. רכיבים אלו ידועים בתכונותיהם האנטי-דלקתיות והאנטי-מיקרוביאליות. בנוסף, השמן מכיל נוגדי חמצון חזקים המסייעים בהגנה על העור מפני נזקי הסביבה ותורמים להתחדשות התאים.

טיפול בסבוריאה

השימוש בשמן דביר להקלה על סבוריאה מבוסס על יכולתו להקל על דלקת, להפחית גרד ולהגביר את גמישות העור. הוא נספג במהירות בעור ומספק לחות עמוקה, המפחיתה את הקשקשת ומשפרת את מראה העור. ניסויים קליניים ומשובים ממשתמשים רבים מעידים על שיפור ניכר במצב העור תוך זמן קצר מתחילת השימוש.

אופן השימוש

שמן דביר מתאים לשימוש יומיומי וניתן לשלבו בשגרת הטיפוח הקבועה. יש למרוח את השמן בעדינות על האזורים הנגועים ולעסות בעדינות עד לספיגה מלאה. ניתן להשתמש בשמן גם כחלק מטיפול רחב יותר, בשילוב עם שמפו עדין או תכשירים אחרים המתאימים לסבוריאה.

יתרונות נוספים של שמן דביר – שמן האפרסמון המיקראי
מעבר לטיפול בסבוריאה, שמן דביר מועיל גם במצבים עוריים אחרים כמו פסוריאזיס ואטופיק דרמטיטיס. הרכיבים הטבעיים שבו הופכים אותו לבחירה בטוחה עבור ילדים ומבוגרים כאחד, ללא חשש מתגובות אלרגיות או תופעות לוואי לא רצויות.

מסורת ומדע

השימוש באפרסמון מקראי מבוסס על מסורות עתיקות ועובר בירושה מדור לדור. השילוב של מדע מתקדם עם רכיבים טבעיים ייחודיים הופך את שמן דביר למוצר רב עוצמה בטיפול במחלות עור שונות..

לדברי עדי לובל ממיסדי חברת אדמות תנכיות יצרנית השמן ״סבוריאה היא מחלה הגורמת לחוסר נוחות רבה ולפגיעה באיכות החיים. שמן דביר הוא שמן אורגני ללא חומרים משמרים , השמן שלנו מופק מאפרסמון מקראי,שמחנו לקבל עדויות רבות על יעילותו להקלה על תסמיני סבוריאה. באמצעות שילוב של רכיבים אנטי-דלקתיים ואנטי-מיקרוביאליים טבעיים, השמן מסייע בהפחתת דלקת, גרד וקשקשת, ומשפר את גמישות ובריאות העור. השימוש הקבוע בשמן דביר מציע למשתמשים פתרון בטוח ויעיל לשיפור מצב העור ולהקלה על תסמיני סבוריאה.״

למידע נוסף ורכישה, ניתן לבקר באתר שמן דביר.

מוצרי שמן דביר

שמן אתרי אפרסמון, שֶׁמֶן עָרֵב מבית שמן דביר

₪490

שמן DVIR + משחה

₪266

משחת DVIR לטיפול ישיר בעור

₪87

יש לך שאלה או התלבטות? אנחנו כאן

הפוסט השפעת שמן דביר על סבוריאה הופיע לראשונה ב-דביר - שמן האפרסמון המקראי.

כיצד טיפול טבעי יכול להקל על תסמיני פסוריאזיס?

meshi@webtalent.co.il — Mon, 10 Jun 2024 12:48:39 +0000

פסוריאזיס ידועה כמחלת עור כרונית המאופיינת בהופעת כתמים אדומים, קשקשת וגרד. החיפוש אחר טיפולים יעילים הביא לעניין גובר בשמן דביר, המופק מצמח האפרסמון המקראי (מור הגלעד) ומכיל רכיבים טבעיים בעלי סגולות ריפוי רבות עוצמה. תהליך הייצור של שמן דביר נשען על ידע קדום ומקורות מקראיים. שמן דביר מוכר כיום כמוצר טבעי המסייע, לדברי צרכני השמן, בהקלה משמעותית על תסמיני הפסוריאזיס.

מהי מחלת הפסוריאזיס?

פסוריאזיס היא מחלת עור כרונית הנגרמת כתוצאה מהפרעה במערכת החיסונית, הגורמת לתאים בעור להתרבות במהירות יתרה. תסמיני המחלה כוללים כתמים אדומים, קשקשת, גרד ולעיתים כאבים בעור. המחלה יכולה להופיע באזורים שונים בגוף, כולל קרקפת, ברכיים, מרפקים וציפורניים.

מה עלול לגרום לפסוריאזיס להתפרץ?

הגורמים המדויקים להתפרצות פסוריאזיס אינם ידועים לחלוטין, אך ישנם מספר גורמים שעלולים להחמיר את המצב:

לחץ נפשי: מתח ולחץ יכולים להחריף את תסמיני המחלה.
פציעות בעור: פציעות, חתכים וכוויות יכולים לגרום להתפרצות מקומית.
מזג אוויר קר או יבש: תנאי מזג אוויר קרים ויבשים עשויים להחמיר את מצב העור.
זיהומים: זיהומים שונים, כמו דלקות גרון, יכולים להוות טריגר להתפרצות המחלה.
תרופות: תרופות מסוימות, כמו ליתיום ובטא-בלוקרים, יכולות להחמיר את תסמיני הפסוריאזיס.

איך להקל על תסמיני המחלה עם שמן דביר?

שמן דביר מופק מצמחי מור ולבונה הגדלים בתנאי גידול אורגניים מוקפדים. הוא מכיל רכיבים פעילים כמו טאנינים, פלבנואידים וקרוטנואידים, אשר ידועים בתכונותיהם האנטי-דלקתיות והאנטי-מיקרוביאליות. השמן עשיר בנוגדי חמצון המסייעים להגן על העור מפני נזקי הסביבה ומקדמים התחדשות תאים.

עדויות של משתמשים מצביעות על יתרונות משמעותיים של שמן דביר בטיפול בפסוריאזיס. חלק מהמשתמשים הפסיקו לחלוטין את הטיפול הקונבנציונלי המשלב סטרואידים, ומשתמשים אחרים הורידו מינונים בשימוש בתכשירים סינתטיים ועברו לשימוש תדיר יותר בשמן דביר.

לדברי מנכ״ל החברה דותן בונן, ״יש עדויות מעשרות משתמשים על שיפור משמעותי בתסמיני המחלה – הפחתת הגירוד, אדמומיות וקשקשת, והתוצאות הנל אומתו ע״י מחקר שנעשה על תאים אנושיים נגועים בפסוריאזיס בתנאי מעבדה. המחקר נעשה ע״י חברת Fhytor והפטנט הוגש. הלקוחות, משתמשי השמן, מדווחים לנו על הקלה משמעותית בכאב ובגרד, ועל שיפור כללי במצב העור תוך זמן קצר.״

שמן דביר משמש לא רק להקלה על פסוריאזיס, אלא גם כטיפול רב תכליתי לתסמיני עור אחרים כמו סבוריאה והגלדת פצעים. ההרכב הטבעי של השמן מתאים לשימוש על ידי כל שכבות האוכלוסייה, כולל ילדים ומבוגרים, ללא חשש לתגובות אלרגיות או תופעות לוואי.

השפעתו החיובית של שמן דביר על פסוריאזיס משקפת את כוחו האדיר של שמן פרי האפרסמון המקראי בשיפור הבריאות ואיכות החיים. זהו פתרון טבעי המשלב בין מדע מתקדם למסורת עתיקה המציע הקלה משמעותית למי שמתמודד עם תסמיני הפסוריאזיס.

אל תחכו! הצטרפו לאלפי לקוחות מרוצים שהחיים שלהם השתנו בזכות שמן דביר. הקלה על תסמיני הפסוריאזיס קרובה יותר ממה שחשבתם. הזמינו עכשיו ותיהנו מהשפעות מרפאות ותחושת רווחה כללית. לרכישה לחצו כאן >>

מה הלקוחות שלנו מספרים?

ניתן להתרשם מהעדויות המצולמות של לקוחותינו ומתמונות לפני ואחרי, ולראות את השינוי המשמעותי במצב העור שלהם. הצטרפו גם אתם למהפכת הטיפול הטבעי והתחילו להרגיש את ההבדל עם שמן דביר.

מוצרי שמן דביר

שמן אתרי אפרסמון, שֶׁמֶן עָרֵב מבית שמן דביר

₪490

שמן DVIR + משחה

₪266

משחת DVIR לטיפול ישיר בעור

₪87

יש לך שאלה או התלבטות? אנחנו כאן

הפוסט כיצד טיפול טבעי יכול להקל על תסמיני פסוריאזיס? הופיע לראשונה ב-דביר - שמן האפרסמון המקראי.

האפרסמון בארץ-ישראל

yoni — Mon, 28 Feb 2022 09:51:46 +0000

לקריאת “האפרסמון בארץ-ישראל” כאן
זהר עמר – המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן
דוד אילוז – הפקולטה למדעי החיים, אוניברסיטת בר אילן, המכללה האקדמית לחינוך–תלפיות, חולון

הפוסט האפרסמון בארץ-ישראל הופיע לראשונה ב-דביר - שמן האפרסמון המקראי.

Balm of Gilead

giora — Thu, 21 Oct 2021 06:58:53 +0000

Balm of Gilead is the third tree on the list of Biblical incense trees.

It is also known as the “Afarsemon Tanachi” or the “Biblical Afarsemon”.

This is a problem as another tree shares its name by its similarity in sound. The persimmon which is a late transplant from North America is also known as “afarsemon” but has nothing to do with the Biblical tree.

To avoid confusion I will refer to this tree as Balm of Gilead or Commiphora giladensis.

Commiphora giladensis is a smalltree, the source of the genuine balm of Gilead around which so many mystical associations have gathered. The Balsam tree has various names Bosem, besem ,Tsori nataf and in rabbinic literature kataf ,balsam, opobalsam.
The tree stands from 2 to 3 meters high with curved spreading branches. The bark is of a solid brown color, the leaves are small and dark green with a heavy cuticle. A mosaic map found in Jordan showing the various trees and animals around the Dead Sea shows the Balm of Gilead with three or five leaflets. The flowers are small, white petaled with sepals a reddish in color. There seem to be many species variants, some with flowers primarily pistillate (female) or staminate (male) and others with perfect flowers with three or four petals.

The fruits are round or oval with a color that deepens as the seed matures. The seeds are solitary and sometimes grooved on one side. It is a tree rumored to be both rare, and difficult to rear. During the times of the Ottoman empire it was so much valued by the Turks that its exportation was prohibited. There were trees in “guarded gardens at Matarie, near Cairo, from the days of Prosper Alpin, who wrote the Dialogue of Balm, and the balsam is valued as a cosmetic by the royal ladies. In the Bible, and in the works of Bruce Theophrastes, Galen, and Dioscorides, it is lauded.”This quote is from:

The name of the tree is supposedly derived from the Hebrew word for perfume “Balm, Baulm or Bawm, contracted from Balsam, may be derived from the Hebrew bot smin “chief of oils,” or bâsâm, “balm,” and besem, “a sweet smell.” It is mentioned ten times in the Tanakh (Hebrew Bible) as basalm and six times as balm: Song of Solomon 6:2 “My beloved has gone down to his garden, to the beds of basalm to feed his flocks in the garden and gather rose-lilies.” The term Opobalsamum is used by Dioscorides to mean “the flowing from the balsam-tree.” He also said “in general the balsam juice has the strongest effect”.

Pliny the Elder stated “Balsamum will grow nowhere but Judea: and the citron of Assyria refuses to bear fruit in any other country.”

All this speculation on the part of herbalists is very interesting , but the Hebrew name for this tree is the stated “afarsemon” and the substance collected from it was called “tzori.” and also ” bosem”.

Pliny the Elder states that the tree was first brought to Rome by the generals of Vespasian. It seems to have been an indigenous project for the Jews and was planted by Ein Gedi and Ein Bokek as the first of the incense trees.

Later the tree was called Opobalsamum, its dried twigs Xylobalsamum, and its dried fruit Carpal Balsamum.

Abd-Allatif, a physician of Damascus in the twelfth century, noted that it had two barks, the outer bark reddish-brown and thin, the inner green and thick, and a very strong carrying and aromatic odor.

A green underbark of course is one of the characteristics of the Commiphora family.

The juice exudes spontaneously during the heat of summer, in resinous drops, the process being helped by incisions in the bark. According to legend and tradition the incisions could only be made with a glass or stone blade. A thin string from a pin in the incision to a small vessel allows the clear droplets to be bottled,

In ancient times the sap was separated into oil and aromatic water. This was done in great secrecy. The quantity of oil obtained by this process is roughly one-tenth the amount of sap. According to tradition an oil -based perfume is obtained after boiling the leaves and wood with water.

The fruit is grey or purple or red when unripe, and the size of a small pea, with a sweet, agreeable and aromatic taste.

When the fruit is fully ripe it becomes bright orange or deep red in color and falls from the tree.

Balm of Gilead is actually a rather specialized species of the Commiphora family, being one of the few Commiphora types that is deciduous and so more tolerant of low temperatures than other myrrh types.

A plaintive question is asked in the book of Jeremiah: ” Is there no Balm in Gilead?”.

Their trading partners are told in Ezekiel 27:17 “Judah and the land of Israel they were your traders with the wheat of Minith, cakes, honey, oil and balm they paid for your merchandise”

Gilead, an area near the mountains of Menashe was the native range of the strange little tree with its powerfully scented leaves, small red fruits and clear sticky sap (though a closely related species seems to have originated in the hills of Arabia). It is one of the few incense plants that does not have to be burned to get the full benefit of the powerful scent that emanates from leaves, fruits, bark and sap.

Balm of Gilead was worth much more in the market of that day than frankincense and myrrh. It was sometimes given as a medicine in a cup of wine. The liquid from its fruits was put into wine and other alcoholic drinks and considered very healthy, even becoming an official digestive in wealthy households and royal courts.

(The most important reason for adding herbs and spices to alcoholic drinks was for the benefit of their medicinal properties. Wine was considered an excellent vehicle for administering a herbal drug, since it was found to dissolve more of the active principles than a simple water infusion or decoction. Helleborated wine for epilepsy, wine of squills for evacuating ‘evil humours’ and zedeory wine for strengthening the stomach and heart, were all official medicaments in the pharmacopoeias of the seventeenth century.

juice Of eyebright wine, prescribed for ailing sight, the sharp-witted Nicholas Culpeper wrote

: ‘A cup of it in the morning is worth a pair of spectacles. Madder, alkanet, basalm, dragon’s blood and turnsole were most commonly added to improve keeping qualities and aid digestion

More on Hippocris, (Historic Food, 2001 Day, Ivan..)

In the 19th century, some alcoholic drinks containing myrrh were commercialized:

Becherovka, invented in 1807 by Josef Becher, is an herbal

spirit drink made in the Czech Republic`with 32 herbs including myrrh made it a popular remedy for digestive problems

. Fernet Branca:, Invented

in 1845 (Fratelli Branca Company, Milan), contains 40 different

herbs, including myrrh. This drink is very popular in South and North

America, where it is served neat, with ice, or mixed with other drinks

it is also promoted as a home herbal remedy for indigestion problems

and colic.

This tree was probably the main cultivar in what might well be the first organized agricultural planting of incense trees, an endeavor which predated the establishment of the First Temple in Jerusalem

Frankincense and myrrh, which were not native to the area, were added later to the cultivation sites of balm of Gilead, the original incense tree, long after these orchards were established.

The high trade value of basalm kept these trees in cultivation through the Biblical and Talmudic periods and through the Roman occupation.

In 800 AD after the Moslem invasion the cultivation of this tree ceased and it disappeared from the orchards of the holy land and the international marketplace, lingering as a relict species in isolated areas and shrines until it vanished entirely.

In Matarriya, five miles north from Cairo the tree was cultivated more or less successfully until 1615 when the last of a long line of basalm trees was inundated by the Nile and washed away.

A comprehensive paper was written about the Matarriya plantation by Marcus Millwright in 2011describing the history of the plantation and describing the differences between the cultivated basalm and the trees later brought in from Arabia. He is of the opinion that the basalm of Judea was a sterile hybrid that did not produce seeds and that the trees brought to refresh the grove in 1500 by Sultan al-Ghawari were the wild stock that the Judean basalm trees had been bred from.

Interestingly enough several of the trees in the Ketura and Ein Gedi plantations are more or less sterile though whether or not they have enhanced properties is unknown.

The revival of the balm of Gilead in modern times has been both puzzling and exciting to agriculturalists. There appear to be several types of this plant, including the wild ancestors of the cultivated species, differing in leaf configuration, scent and flowering habit. But with the successful hybridization of the two most extreme types in Israel in 2013 it has been proved that the balm of Gilead variations are simply subspecies of the same plant.

Currently the sap of this tree is being evaluated for its anti cancer properties.

(Reference) Eitan Amiel, Rivka Ofir, Nativ Dudai, Elaine Soloway, Tatiana Rabinsky, and Shimon Rachmilevitch, “β-Caryophyllene, a Compound Isolated from the Biblical Balm of Gilead (Commiphora gileadensis), Is a Selective Apoptosis Inducer for Tumor Cell Lines,” Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine, vol.

2012, Article ID 872394, 8 pages, 2012. doi:10.1155/2012/872394

שמשון בן יהושע, רבקה אופיר, שמעון רחמילוביץ, איתן עמיאל, איליין סולווי ונתיה דודאי (2013) חידוש גידול האפרסמון (Commiphora gileadensis L. opobalsamum) בישראל: פעילות אנטי-סרטנית. מחקרי יהודה ושומרון. קובץ כ”ב עורכת מדעית: מרים ביליג. עמ’ 387-389.

The Gilead region is an area currently between Israel and Jordan and the tree is no longer found there as it is much drier now than it was in Biblical times. The tree was cultivated in only three places in the ancient world, one of them at Ein Gedi where the floor of an ancient synagogue warns: “Whoever reveals the secret of the town to the Gentiles–He whose eyes range throughout the whole earth and Who see hidden things. He will set his face on that man and on his seed and uproot him from under the heavens. “

Some scholars argue that this inscription has nothing to do with Baslam but I believe if the secrets of the basalm trees had been revealed that the Romans could have simply killed or taken the people who lived there into servitude, just as they had done with so many other communities

The production of resin, the distilling of perfumes and medicines, the propagation and cultivation of the trees was a set of important trade secrets that protected the Jewish inhabitants of Ein Gedi for centuries from successive waves of conquerors and invaders after failure of the revolt against Rome in 70 AD.

The fortunate inhabitants of the three centers of Balm of Gilead cultivation were neither killed nor taken into slavery as they were needed to tend the trees and keep up the production of the valuable products.

The floor of the Ein Gedi synagogue is on display at the Rockefeller museum in Jerusalem where the inscription in Aramaic is clearly visible.

A commercial orchard of balm of Gilead trees is being cultivated on rebuilt terraces in Kibbutz Ein Gedi today.

הפוסט Balm of Gilead הופיע לראשונה ב-דביר - שמן האפרסמון המקראי.

סודות עצי המור נחשפים – ד”ר איליין סולוווי

giora — Tue, 19 Oct 2021 07:08:08 +0000

מור הגלעד – האפרסמון התנ”כי

מור הגלעד הוא העץ השלישי ברשימת עצי הקטורת התנכ”ית. הוא מכונה גם “אפרסמון תנכ”י.”

זוהי בעיה, כי יש עץ נוסף שחולק עמו שם שנשמע זהה. האפרסמון הוא עץ שיובא מצפון אמריקה בשלב מאוחר יותר, אבל אין לו כל קשר לעץ התנכ”י.

כדי להימנע מבלבול, אתייחס לעץ זה כ “מור הגלעד”, או בלטינית Commiphora giladensis.

Commiphora giladensis הוא עץ קטן, והוא המקור למור הגלעד המקורי, אותו חומר המופיע באזכורים מיסטיים רבים. עץ המור זכה לשמות רבים כמו בושם, בשם, וצורי-נטף, ובספרות הרבנית הוא מכונה קטף, בלסם ואופובלסם.

גבהו של העץ מגיע לשניים עד שלושה מטרים, וענפיו מפותלים ומרווחים. לקליפה צבע חום אחיד, העלים קטנים וצבעם ירוק כהה, והקוטיקולה כבדה. מפת פסיפס שנמצאה בירדן, שהציגה את העצים ואת בעלי החיים של אזור ים המלח, מתארת את מור הגלעד עם שלושה או חמישה עלעלים. הפרחים קטנים, עם עלי כותרת לבנים ועלי גביע אדמדמים. נראה שיש למין זה מספר וריאנטים, חלקם בעלי פרחים נקביים או פרחים זכריים, ואחרים בעלי פרחים מושלמים בעלי שלושה או ארבעה עלי כותרת.

הפרי מעוגל או אובלי, וצבעו הולך ומעמיק עם הבשלת הזרע. הזרעים מופיעים בבודדים, וחלקם מחורצים בצד אחד. על פי השמועה, מדובר בעץ שהוא גם נדיר וגם קשה לגידול. בימי האימפריה העותומנית הטורקים ייחסו לו ערך רב כל כך, ואסרו באופן מוחלט לייצא אותו. עצים כאלה גדלו, בין השאר, ב-“גנים שמורים במטאריה ליד קהיר עוד מימיו של פרוספר אלבין שכתב את הספר ‘הדיאלוג של המור’, והמור עצמו זוכה להערכה רבה כמוצר קוסמטי בקרב בנות בית המלוכה.”

שמו הלועזי של העץ ((Balm נגזר כנראה ממלים עבריות לבושם כמו “באלם, בולם או בון”, שמקורן מהמילה בלסם, וייתכן שהיא עצמה באה מהביטוי העברי “בו-תסים” – אדון הבשמים, או “בשאם”, “באלם”, ו-“בשם”, כלומר, ריח מתוק. הוא מוזכר בתנ”ך עשר פעמים בשם בלסם, ושש פעמים בשם מור. כך בשירו של שלמה המלך: “אנה הלך דודך, היפה בנשים, אנא פנה דודך ונבקשנו עמך. דודי ירד לגנו, לערוגות הבשם, לראות בגנים וללקוט שושנים”, (שיר השירים פרק1 פסוק 2). המונח אופובלסמום משמש את דיוסקורידס לתאר את “מה שנוזל מתוך עץ המור.” הוא גם אמר ש-“באופן כללי, למיץ המור יש את ההשפעה החזקה ביותר.”

ארץ יהודה – בית הגידול של עצי המור

פליניוס הזקן קבע: “המור לא יצמח בשום מקום חוץ מארץ יהודה, והאתרוג הסורי מסרב לגדול בכל ארץ אחרת.” ההנחות של העשבונאים אכן מעניינות ביותר, אבל שמו העברי של העץ הוא אפרסמון, והחומר שמופק ממנו נקרא “צורי”, וגם “בושם.” פליניוס הזקן טוען שהעץ הובא לרומא על ידי הגנרלים של אספסיאנוס. הם התרשמו שזה היה פרויקט מקומי של היהודים, ועצי המור ניטעו בעין גדי ובעין בוקק על תקן עצי הקטורת הראשונים. מאוחר יותר העץ כונה אופובלסמום, ענפיו היבשים כונו קסילובלסמום, והפרי המיובש נקרא קרפל-בלסמום. עבד-לטיף, רופא דמשקאי מהמאה ה-12, הבחין שלעץ יש שתי קליפות. קליפה חיצונית דקה שצבעה אדמדם-חום, קליפה פנימית עבה וירוקה, וריח ארומטי חזק הנישא למרחק. הקליפה הפנימית הירוקה היא כמובן מאפיין ידוע של הצמחים ממשפחת הקומיפורה. המיץ נוטף באופן טבעי בימי הקיץ החמים בטיפות דמויות שרף, וחתכים בקליפה מסייעים לתהליך הזה. על פי האגדה והמסורת ניתן לבצע חתכים כאלה רק בעזרת להב מזכוכית או מאבן. חוט דק המוצמד לחתך בסיכה ומסתיים בכלי קיבול קטן, מאפשר לבקבק את הטיפות השקופות. בימי קדם הפרידו את המוהל לשני חומרים: שמן, ומים ארומטיים. תהליך זה התבצע בחשאיות מוחלטת. כמות השמן שהופקה בתהליך זה הייתה קרובה לעשירית מכמות המוהל. לפי המסורת, הבושם שהיה מבוסס על שמן, הופק מענפי המור ועליו שהורתחו במים. לפרי יש צבע אפור או סגול לפני ההבשלה, הוא בגודל של גרגר אפונה, ויש לו טעם מתוק, ערב לחך וארומטי. כשהפרי מסיים להבשיל הוא מקבל צבע כתום בהיר או אדום עמוק ונופל מהעץ. מור גלעד הוא אחד ממיני הקומיפורה בעלי ההתאמות הייחודיות ביותר, הוא נשיר ולכן עמיד יותר בפני טמפרטורות נמוכות בהשוואה לקרובי משפחה אחרים שלו.

בספר ירמיהו נשאלת שאלה עגמומית: “האם אין מור בגלעד?”

לשותפיה של יהודה לסחר נאמר בספר יחזקאל: “יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך.” (פרק 27, פסוק 17)

הגלעד, אזור הסמוך להרי מנשה, היווה את שטח התפוצה של עץ קטן ומוזר בעל עלים שניחוחם חריף, פירות קטנים ואדומים, ומוהל דביק ושקוף (למרות שמוצאם של מינים קרובים לו הוא כנראה מגבעות בחצי האי ערב). זהו אחד מצמחי הקטורת היחידים שלא צריך לשרוף בשביל ליהנות עד תום מיתרונותיו של הניחוח רב העצמה, הנודף מהעלים, מהפרי, מהקליפה ומהמוהל.

הערך הגבוה של המור בעולם העתיק

מור הגלעד היה שווה הרבה יותר מהלבונה וממיני מור אחרים, בשוק של אותם ימים. לעתים הוא שימש כתרופה, כשהוא מהול בכוס יין. את הפרי בצורתו הנוזלית היו מוסיפים ליין ומשקאות כוהליים אחרים, הוא נחשב לבריא ביותר, ואפילו קיבל מעמד רשמי של סם עיכול בקרב המשפחות האמידות וחצרות המלוכה.

הסיבה החשובה ביותר להוספת עשבי תיבול ותבלינים למשקאות כוהליים הייתה האיכויות הרפואיות שלהם. יין נחשב לדרך מצוינת לבליעת עשבי מרפא, אחרי שהתגלה שהוא ממיס יותר חומרים פעילים בהשוואה לחליטה פשוטה במים, או מיצוי. יין יחנון לאפילפסיה, יין חצבים לסילוק מחשבות מרושעות ויין כורכום לחיזוק הקיבה והלב – כל אלה היו תרופות רשמיות של עולם הרוקחות במאה ה-17.

על יין ממיץ העלקלוק, ששימש כתרופה להיחלשות הראיה, כתב ניקולס קולפפר חריף השכל: “כוס אחת בבוקר שווה כמו זוג משקפיים.” פואה הודית, אלקנה, מור, צורית, ולשישית הצבעים – שימשו בעיקר כתוספים לסיוע לעיכול, ולהארכת חיי המדף של היין.

עוד על היפוקריס (מזון היסטורי, 2001, מאת איוון דיי).

העץ היה כנראה הגידול העיקרי במה שהייתה, אולי, הנטיעה החקלאית המאורגנת הראשונה של עצי קטורת, מבצע שקדם להקמת בית המקדש הראשון בירושלים.

לבונה ומיני מור אחרים, שלא היו צמחים מקומיים, נוספו בהמשך לאתרי הגידול של מור הגלעד, עץ הקטורת המקורי, הרבה אחרי הקמת המטעים הראשונים.

עדות לערכו הרב של מור הגלעד היא עיבוד העצים שנמשך בתקופות התנ”ך והתלמוד, ובמהלך הכיבוש הרומי.

בשנת 800 לספירה, בעקבות הפלישה המוסלמית, נפסק גידול העץ הזה, הוא נעלם ממטעי ארץ הקודש ומהשוק הבינלאומי ושרד רק כמין פליט באזורים מבודדים ובמקדשים, עד שנעלם לחלוטין.

במטאריה, כשמונה ק”מ צפונית לקהיר, גידלו את העץ במידה מסוימת של הצלחה עד שנת 1615, כאשר העצים האחרונים בשושלת ארוכה של עצי מור הוצפו על ידי הנילוס ונסחפו למרחקים.

מאמר מקיף על מטעי מטאריה נכתב על ידי מרקוס מילרייט בשנת 2011, והוא מתאר את ההיסטוריה של המטע ואת ההבדלים בין המור המתורבת לבין העצים שהובאו מאוחר יותר מחצי האי ערב. הוא סבור שהמור שגדל ביהודה היה בן כלאיים עקר שלא הפיק זרעים, ושהעצים שהובאו כדי לרענן את המטע בשנת 1500 על ידי הסולטן אל גווהארי, היו מהמין שגדל פרא, ממנו התפתחו עצי המור בארץ יהודה.

מעניין לציין שחלק מהעצים במטעים בקטורה ובעין גדי הם פחות או יותר עקרים, אבל לא ידוע אם יש להם באמת תכונות רפואיות משופרות.

המור בעידן המודרני

במאה ה-19, כמה משקאות אלכוהוליים שהכילו מור הפכו למוצרים תעשייתיים:

בחרובקה, הומצאה בשנת 1807 על ידי ג’וזף בחר, ליקר עשבי תיבול שמיוצר ברפובליקה הצ’כית, הוא מכיל 32 צמחים שונים וביניהם מור, מה שהפך אותו לתרופה פופולרית לבעיות עיכול.

פרנט ברנקה, הומצא ב-1845 (חברת פרטלי ברנקה, מילנו), מכיל 40 עשבי תיבול שונים, כולל מור. המשקה הזה פופולרי מאד בצפון ובדרום אמריקה, שם מגישים אותו נקי, עם קרח, או מעורבב במשקאות אחרים. המשקה נמכר גם כתרופה ביתית לבעיות עיכול וקדדת.

תחיית מור הגלעד בעידן המודרני הייתה מבלבלת ומרגשת מבחינת החוקרים. מסתבר שישנם כמה וריאנטים שונים לצמח וביניהם אבותיו הפראיים של המין התרבותי, והם שונים בתצורת העלים, בריח ובהרגלי הפריחה שלהם. אבל ההכלאה המוצלחת של שני הווריאנטים השונים ביותר, בשנת 2013, בישראל, הוכיחה שכל הווריאנטים של מור הגלעד הם תתי-מינים של אותו צמח. בימים אלה, חוקרים את תכונותיו נוגדות הסרטן של מוהל העץ.

מור הבשמים והתרופות על טרסות עין גדי

אזור הגלעד נמצא בימינו בין ישראל וירדן, והעץ כבר לא גדל שם כי האזור יבש הרבה יותר ממה שהיה בתקופת התנ”ך. העץ הזה גדל רק בשלושה מקומות בעולם העתיק, אחד מהם הוא עין גדי, שם נכתבה אזהרה על רצפת בית הכנסת העתיק: “מי שיגלה את סודות העיר לגויים, זה שעיניו צופות עד קצווי ארץ ורואה את הנסתר, הוא יזעיף פניו אל אותו אדם ואל זרעו, ויעקור אותו ממקומו תחת השמים.” לדברי כמה מהחוקרים, הכתובת אינה קשורה כלל לאפרסמון, אבל אני מאמינה שאם סודות עצי המור היו נחשפים, הרומאים היו פשוט הורגים או משעבדים את מי שחי שם, כפי שעשו לקהילות כה רבות. הפקת השרף, זיקוק הבשמים והתרופות, הפצת הזרעים והטיפול בעצים, כל אלה היו סודות מקצועיים חשובים שהגנו על תושביה היהודים של עין גדי במשך מאות שנים, מפני גלים רבים של כובשים ופולשים, אחרי כישלון המרד נגד הרומאים בשנת 70 לספירה. התושבים בני המזל בשלושת מרכזי הגידול של מור הגלעד, לא נהרגו ולא נלקחו לעבדות, כי הכובש היה זקוק להם, להמשך הטיפול בעצים ולהמשך הפקת המוצרים החשובים. רצפת בית הכנסת של עין גדי מוצגת לראווה במוזיאון רוקפלר בירושלים, ואפשר לראות עליה בבירור את החריטה בשפה הארמית. מטע מסחרי של מור הגלעד גדל כיום על טרסות משופצות בקיבוץ עין גדי.

הפוסט סודות עצי המור נחשפים – ד”ר איליין סולוווי הופיע לראשונה ב-דביר - שמן האפרסמון המקראי.

טנית של האפרסמון

webtalent-mng — Tue, 25 May 2021 08:36:05 +0000

הפוסט טנית של האפרסמון הופיע לראשונה ב-דביר - שמן האפרסמון המקראי.

Wineman

webtalent-mng — Mon, 24 May 2021 13:34:37 +0000

הפוסט Wineman הופיע לראשונה ב-דביר - שמן האפרסמון המקראי.

The balsam of Matariyya an exploration

webtalent-mng — Mon, 24 May 2021 13:29:40 +0000

הפוסט The balsam of Matariyya an exploration הופיע לראשונה ב-דביר - שמן האפרסמון המקראי.